פתרון מלא עם הסברים: מבצע "גלידה לאילת"

לכל סעיף: הרעיון, החישוב והסבר לתוצאה. בסוגריים: חלוקת הנקודות. · T[K] = t[°C] + 273, Patm = 100 kPa

סעיף א: האם יחידת הקירור מספיקה? (22 נק׳)

הרעיון. החום עובר מהאוויר החם שבחוץ אל האוויר הקר שבארגז דרך חמש התנגדויות בטור: הסעה, שלוש שכבות הולכה, והסעה. הפרש הטמפרטורות הוא ה"מתח", ואותו הספק חום עובר דרך כל ההתנגדויות.
1. הסעה בחוץ ← הולכה באלומיניום ← הולכה בקצף ← הולכה בפיברגלס ← הסעה בפנים. (4 נק׳)
2. נוח לחשב קודם התנגדות ל־1 m², R″ = Δx/k או 1/h, ואז לחלק בשטח: (6 נק׳)
R″out = 1/35 = 0.0286   R″al = 0.0015/200 = 7.5·10⁻⁶   R″pu = 0.080/0.025 = 3.20
R″grp = 0.003/0.30 = 0.010   R″in = 1/10 = 0.100   [m²·K/W]
ΣR″ = 3.339 m²·K/W  →  Rth,total = 3.339 / 66 = 50.58·10⁻³ K/W
הקצף נותן 96% מההתנגדות. האלומיניום כמעט לא מבודד בכלל: הוא שם בשביל החוזק.
3. (4 נק׳)
Q̇ = ΔT / Rth,total = (38 − (−18)) / 50.58·10⁻³ = 1,107 W ≈ 1.1 kW
1.1 kW < 2.5 kW: יחידת הקירור מספיקה בנסיעה, עם רזרבה.
4. אותו שטף חום, q″ = Q̇/A = 16.77 W/m², עובר דרך כל שכבה, ובכל אחת הטמפרטורה יורדת ב־q″·R″: (4 נק׳)
outer surface: 38 − 16.77·0.0286 = 37.5°C   al/foam: 37.5°C
foam/fiberglass: -16.2°C   inner surface: -16.3°C
כמעט כל ההפרש, מ־37 ל־−16, נופל על הקצף. ההתנגדות הגדולה מקבלת את רוב ה"מתח".
5. (4 נק׳)
E = Q̇·t = 1,107 W · 4 h = 4.43 kWh

סעיף ב: בנסיעה או בחניה? (10 נק׳)

הרעיון. מחליפים רק את ההתנגדות של ההסעה החיצונית ובודקים כמה זה משנה את הסכום.
1. (5 נק׳)
R″out = 1/10 = 0.100  →  ΣR″ = 3.410  →  Q̇ = 56·66/3.410 = 1,084 W
driving vs parked: +2.1%
2. הנהג צודק בכיוון אבל לא בגודל: בנסיעה נכנס מעט יותר חום, רק כ־2.1%. ההתנגדות של הקצף, 3.20 m²·K/W, גדולה פי 30 עד 100 מכל התנגדות הסעה. כשמשנים איבר קטן בסכום של התנגדויות בטור, הסכום כמעט לא משתנה. לכן אין טעם לנסוע לאט; כדאי להשקיע בבידוד. (5 נק׳)

סעיף ג: השמש על הגג (10 נק׳)

הרעיון. משטח בולע רק חלק מקרינת השמש, לפי מקדם הבליעה שלו. משטח חם יותר דוחף יותר חום פנימה דרך הבידוד, כי הפרש הטמפרטורות עליו גדל.
1. שטח הגג 14.4 m². (3 נק׳)
white: 0.25 · 900 · 14.4 = 3,240 W    dark: 0.85 · 900 · 14.4 = 11,016 W
2. מהמשטח החיצוני פנימה: R″ = 3.339 − 0.0286 = 3.310 m²·K/W. (4 נק׳)
white: (45 + 18) · 14.4 / 3.310 = 274 W    dark: (70 + 18) · 14.4 / 3.310 = 383 W  (×1.40)
for comparison, roof in the shade: 56 · 14.4 / 3.339 = 242 W
3. רוב האנרגיה שנבלעת, אלפי ואטים, חוזרת לסביבה: בהסעה לאוויר ובקרינה תרמית (אינפרא־אדום) מהגג החם. רק כמה מאות ואטים עוברים דרך הבידוד. ההמלצה: לבן. גג כהה מוסיף כ־100 W לכל הנסיעה, כ־40% יותר חום דרך הגג. אפשר לשים את הלוגו בצבע על הדפנות ולהשאיר את הגג לבן. (3 נק׳)

סעיף ד: פתיחת הדלתות (8 נק׳)

הרעיון. אוויר שנכנס הוא גז אידיאלי: את המסה מוצאים ממשוואת המצב, ואת החום לקירור בלחץ קבוע מ־m·cp·ΔT.
1. (4 נק׳)
V = 6.0·2.4·2.2 = 31.68 m³,   m = PV/(RT) = 100,000·31.68/(287·311) = 35.5 kg
Q = m·cp·ΔT = 35.5 · 1004.5 · 56 = 2.00 MJ per stop
2. (4 נק׳)
8 · 2.00 MJ = 16.0 MJ = 4.44 kWh   vs   walls, 4 h: 4.43 kWh
המפתיע: שמונה פתיחות דלת מכניסות בערך אותו חום כמו כל ארבע שעות הנסיעה דרך הדפנות. פתרונות פשוטים: וילון רצועות פלסטיק (strip curtain) בפתח, פתיחת דלת אחת בלבד, והוצאה מהירה.

סעיף ה: העמסה במחסן (12 נק׳)

הרעיון. הבוכנה בשיווי משקל, ולכן הלחץ המוחלט במתלה הוא Patm + F/A. העמסה איטית בחדר ממוזג נותנת לאוויר זמן להחליף חום עם הסביבה, ולכן הטמפרטורה נשארת קבועה.
1. (4 נק׳)
P₁ = 100 + 15,000/0.05/1000 = 400 kPa (gauge 3 bar)   P₂ = 100 + 20,000/0.05/1000 = 500 kPa (gauge 4 bar)
m = P₁V₁/(RT₁) = 400,000 · 0.012 / (287 · 293) = 57.1 g
2. איזותרמי: ההעמסה איטית מאוד והמחסן בטמפרטורה קבועה, כך שהאוויר נשאר ב־20°C. (2 נק׳)
3. (3 נק׳)
V₂ = V₁·P₁/P₂ = 12 · 400/500 = 9.60 L,   drop = ΔV/A = 2.4·10⁻³/0.05 = 4.8 cm
4. (3 נק׳)
W₁₂ = P₁V₁·ln(V₂/V₁) = 4,800 · ln(0.8) = -1,071 J = Q₁₂   (ΔU = 0)
עושים עבודה על האוויר (W שלילית), אבל הטמפרטורה לא עולה. לכן האוויר פולט את כל האנרגיה הזו כחום לסביבה.

סעיף ו: ארבע שעות בשמש (12 נק׳)

הרעיון. המטען קבוע, ולכן מאזן הכוחות קובע לחץ קבוע. החום מהשמש מחלק את עצמו: חלק מחמם את האוויר, וחלק דוחף את הבוכנה ומרים את הארגז.
1. איזוברי: P·A = Patm·A + F₂, וכל הגדלים קבועים, ולכן P = 500 kPa לאורך כל התהליך. (3 נק׳)
2. (4 נק׳)
V₃ = V₂·T₃/T₂ = 9.6 · 323/293 = 10.58 L,   rise = 2.0 cm
3. (5 נק׳)
W₂₃ = P₂(V₃ − V₂) = 500,000 · (10.58 − 9.6)·10⁻³ = 491 J
ΔU₂₃ = m·cv·ΔT = 0.05708 · 717.5 · 30 = 1,229 J
Q₂₃ = m·cp·ΔT = 0.05708 · 1004.5 · 30 = 1,720 J   check: 1,720 − 491 = 1,229 ✓

סעיף ז: פריקה מהירה באילת (12 נק׳)

הרעיון. תהליך של שנייה לא נותן זמן למעבר חום, ולכן הוא אדיאבטי. הגז מתפשט, עושה עבודה, ומשלם עליה מהאנרגיה הפנימית שלו: הוא מתקרר.
1. אדיאבטי: הפריקה לוקחת שנייה, ומעבר חום דרך דופן הבלון איטי בהרבה. (2 נק׳)
2. (4 נק׳)
V₄ = V₃·(P₃/P₄)1/k = 10.58 · 1.251/1.4 = 12.41 L
T₄ = T₃·(P₄/P₃)(k−1)/k = 323 · 0.80.2857 = 303.0 K = 30.0°C,   jump = 3.7 cm
3. (3 נק׳)
W₃₄ = (P₃V₃ − P₄V₄)/(k − 1) = (500·10.58 − 400·12.41)/0.4 = 817 J   ΔU₃₄ = −W₃₄ = -817 J
אין חום, ולכן כל העבודה מגיעה מהאנרגיה הפנימית של האוויר: הוא התקרר מ־50°C ל־30.0°C.
4. בטמפרטורה קבועה: V₄ = 10.58 · 500/400 = 13.23 L (קפיצה של 5.3 cm). בפריקה איטית האוויר מקבל חום מהסביבה תוך כדי ההתפשטות, נשאר חם, ומתפשט יותר. (3 נק׳)

סעיף ח: הלילה, והמחזור נסגר (14 נק׳)

הרעיון. האוויר חוזר בדיוק למצב 1, ולכן זה מחזור: ΣΔU = 0 ו־ΣQ = ΣW. בדיאגרמת P-V השטח הכלוא הוא העבודה נטו.
1. איזוברי, ב־400 kPa: המשאית ריקה והכוח קבוע. (3 נק׳)
W₄₁ = 400,000 · (12 − 12.41)·10⁻³ = -165 J   ΔU₄₁ = m·cv·(293 − 303.0) = -412 J   Q₄₁ = m·cp·ΔT = -576 J
2. (4 נק׳)
תהליךסוגQ [J]W [J]ΔU [J]
1→2איזותרמי-1,071-1,0710
2→3איזוברי+1,720+491+1,229
3→4אדיאבטי0+817-817
4→1איזוברי-576-165-412
סה״כ+72.8+72.80
3. (4 נק׳)
400 450 500 9 10 11 12 13 V [L] P [kPa] 1 (12, 400) 2 (9.60, 500) 3 (10.58, 500) 4 (12.41, 400) W_net = 72.8 J
כחול: חום יוצא או אין חום והאוויר מתקרר. אדום: חום נכנס. סגול: אדיאבטי. המחזור עם כיוון השעון, ולכן העבודה נטו חיובית.
4. (3 נק׳)
ΣQ = -1,071 + 1,720 + 0 + (-576) = 72.8 J = ΣW ✓
העבודה נטו, כ־72.8 J, שולמה בחום מהשמש ומהאספלט (Q₂₃ = 1,720 J). המתלה פעל כמו "מנוע" זעיר: הוא הרים ארגז כבד והוריד ארגז קל, ובחשבון הכולל ביצע עבודה על הסביבה.