מחזור קרנו הוא הגבול העליון של כל מנוע חום. היום רואים איך הוא בנוי ולמה אי אפשר לעבור אותו.
בתלת־ממד: הצילינדר עובר בין מאגר חם, בידוד ומאגר קר. אפשר לגרור כדי לסובב.
כל הסצנות במצבן הסופי, עם ההערות של המרצה. נוח לחזרה מהטלפון.
מחזור קרנו הוא הגבול העליון של כל מנוע חום. היום רואים איך הוא בנוי ולמה אי אפשר לעבור אותו.
בתלת־ממד: הצילינדר עובר בין מאגר חם, בידוד ומאגר קר. אפשר לגרור כדי לסובב.
סאדי קרנו כתב על "הכוח המניע של האש" עוד לפני שהחוק הראשון נוסח. המסקנה שלו נכונה עד היום.
להדגיש: זה מודל, לא מנוע. הוא נותן תקרה שאפשר להשוות אליה כל מנוע אמיתי.
כל לחיצה מריצה תהליך אחד. שימו לב לבסיס: אדום מאגר חם, אפור בידוד, כחול מאגר קר.
בתהליכים האיזותרמיים הגז מחליף חום ועבודה באותו זמן, והטמפרטורה קבועה. באדיאבטיים אין חום, ולכן הטמפרטורה משתנה.
הבוכנה מוצגת בסולם לוגריתמי של הנפח, כדי שהתהליכים האיזותרמיים הקצרים יהיו נראים.
שני קווים אופקיים (טמפרטורה קבועה) ושני קווים אנכיים (אנטרופיה קבועה): מלבן.
השטח מתחת לקו העליון הוא Q_H = T_H·Δs, מתחת לתחתון Q_L = T_L·Δs. מכאן מיד Q_L/Q_H = T_L/T_H.
הנוסחה הראשונה היא העיקר. השאר משמשות לחישוב חום ונפחים בשאלות.
יחס הנפחים בשני התהליכים האדיאבטיים שווה, ולכן אותו לוגריתם מופיע ב־Q_H וב־Q_L.
המחוונים בצלזיוס. בלחיצה מופיעה התוצאה השגויה: בין 527°C ל־27°C יוצא 95% במקום 62.5%. טעות נפוצה מאוד במבחנים.
לתת לכיתה לבדוק כל ממציא לפני שהשורה מופיעה.
ממציא 2 עומד בדיוק בגבול. זה "לא אפשרי במציאות" ולא "סותר חוק": קרנו הוא גבול שמתקרבים אליו, לא מגיעים.
בשאלה הזו המספור שונה: 2→3 היא ההתפשטות האיזותרמית ב־620 K ו־4→1 הדחיסה ב־300 K. לבדוק את הציור לפני שמציבים.
תיקון לפתרון המקורי: שם עיגלו את הנפחים לפני הלוגריתם ויצא η = 0.51. עם ארבע ספרות משמעותיות יוצא 51.6%, בדיוק 1 − 300/620. וגם: "20.974 J" שם פירושו 20,974 J.
סעיף ב: השטח האפור מתחת לתהליכי הדחיסה הוא העבודה שמושקעת בגז.
לנסות: להגדיל את יחס ההתפשטות. החום והעבודה גדלים, אבל הנצילות לא זזה.
רק הטמפרטורות משנות את הנצילות. להוריד את T_L מעלה אותה יותר מאשר להעלות את T_H באותה כמות.
בשיעור הבא: מחזור אוטו, מנוע אמיתי שאפשר להשוות לגבול של קרנו.