45 דק׳

הברז והצינור

דלי ושעון עצר, אגודל על פי הצינור, וזרם מים שעובר מחלק למערבולי. ספיקה, רציפות וריינולדס.

על הניסוי

ארבעה ניסויים קטנים עם הברז במטבח וצינור הגינה. מודדים ספיקה בבקבוק ובשעון עצר, בודקים מה האגודל על פי הצינור עושה למהירות ולספיקה, מודדים כמה זרם מים נעשה דק בנפילה ומשווים למשוואת הרציפות, ומעריכים את מספר ריינולדס ברגע שהזרם החלק נעשה מחוספס. בכל חלק כותבים קודם ניחוש, אחר כך מודדים, ובסוף מחשבים.

מה צריך

  • בקבוק של 1.5 ליטר או דלי שהנפח שלו ידוע
  • כוס מדידה (למשל 250 mL)
  • טלפון: שעון עצר ומצלמה
  • סרגל
  • צינור גינה עם ברז בחצר (לחלק ב׳)
  • מגבת, דף עבודה ועט

מהלך הניסוי

  1. ספיקה. פותחים את הברז ומחכים שהזרם יתייצב. מכניסים את הבקבוק מתחת לזרם ומפעילים את שעון העצר באותו רגע. עוצרים כשהמים מגיעים לקו המילוי. חוזרים שלוש פעמים בלי לגעת בברז.
  2. מודדים את הקוטר הפנימי של פי הברז או של הצינור.
  3. האגודל. בחצר: ממלאים את הבקבוק מצינור הגינה פעם בלי אגודל ופעם כשהאגודל מכסה חלק מהפתח. רושמים את הזמנים, ומסתכלים לאן מגיע הסילון בכל מצב.
  4. הזרם הנופל. פותחים את הברז מעט, עד שיוצא זרם חלק ושקוף. ממלאים כוס מדידה ומודדים זמן.
  5. מחזיקים סרגל צמוד לזרם, בלי לגעת בו, ומצלמים מקרוב. מהתמונה קוראים את הקוטר d1d_1 מיד מתחת לפי הברז ואת הקוטר d2d_2 בגובה hh מתחתיו (10 עד 20 ס״מ).
  6. מחלק למחוספס. פותחים את הברז לאט מאוד. עוצרים ברגע שהזרם מתחיל להיות מחוספס ולבן. ממלאים כוס, מודדים זמן ומצלמים את הזרם ליד סרגל כדי לקרוא את הקוטר שלו.

מדידות

א. ספיקה מהברז

ניסיוןנפח V [L]זמן t [s]ספיקה Q [L/min]
1
2
3

קוטר פנימי של הפתח D = ______ mm

ב. האגודל על הצינור

מצבנפח V [L]זמן t [s]ספיקה Q [L/min]לאן הגיע הסילון [m]
בלי אגודל
עם אגודל

ג. הזרם הנופל

ניסיוןנפח V [mL]זמן t [s]d1d_1 [mm]hh [cm]d2d_2 שנמדד [mm]d2d_2 לפי התיאוריה [mm]הפרש [%]
1
2

ד. מחלק למחוספס

ניסיוןנפח V [mL]זמן t [s]קוטר הזרם D [mm]מהירות v [m/s]Re
1
2

חישוב

ספיקה ומהירות ממוצעת בפתח בקוטר DD:

Q=VtA=πD24v=QAQ = \frac{V}{t} \qquad A = \frac{\pi D^2}{4} \qquad v = \frac{Q}{A}

VV נפח (m3\text{m}^3), tt זמן (s), QQ ספיקה (m3/s\text{m}^3/\text{s}), vv מהירות (m/s). שימו לב ליחידות: 1 L=10−3 m31\ \text{L} = 10^{-3}\ \text{m}^3, 1 mL=10−6 m31\ \text{mL} = 10^{-6}\ \text{m}^3, 1 L/min=160 000 m3/s1\ \text{L/min} = \frac{1}{60\,000}\ \text{m}^3/\text{s}.

הזרם הנופל: המהירות למעלה, המהירות אחרי נפילה hh, והקוטר לפי משוואת הרציפות:

v1=QA1v2=v12+2ghA1v1=A2v2  ⇒  d2=d1v1v2v_1 = \frac{Q}{A_1} \qquad v_2 = \sqrt{v_1^2 + 2 g h} \qquad A_1 v_1 = A_2 v_2 \;\Rightarrow\; d_2 = d_1 \sqrt{\frac{v_1}{v_2}}

ההפרש באחוזים: הקוטר שמדדתם פחות הקוטר לפי התיאוריה, חלקי הקוטר לפי התיאוריה, כפול 100.

מספר ריינולדס, עם ν≈10−6 m2/s\nu \approx 10^{-6}\ \text{m}^2/\text{s} למים בטמפרטורת החדר:

Re=v DνRe = \frac{v \, D}{\nu}

בצינורות, מתחת ל־2000 הזרימה למינרית ומעל 4000 טורבולנטית. זרם חופשי באוויר הוא לא צינור, ולכן המספר שלכם הוא רק השוואה גסה לתחום הזה.

במצגת יש מחשבון לכל חלק: מקלידים את המדידות ומקבלים את התיאוריה ואת ההפרש באחוזים.

שאלות למחשבה

  1. עם האגודל הסילון הגיע רחוק יותר, אבל הספיקה ירדה. איך שני הדברים מסתדרים יחד? מה היה קורה אילו הברז היה מקור אידאלי שנותן תמיד אותה ספיקה?
  2. בחלק ג׳, איזו מדידה הכניסה הכי הרבה טעות לחישוב? חשבו כמה משתנה השטח כשהקוטר משתנה בחצי מילימטר.
  3. נסו את חלק ג׳ עם זרם חלש ועם זרם חזק יותר. באיזה מהם הזרם מצטמק יותר בנפילה, ולמה?
  4. מספר ריינולדס שלכם יצא בתוך התחום 2000–4000, מעליו או מתחתיו? מה, חוץ מהמהירות, יכול לחספס זרם שיוצא מברז?